חומר ורוח - הבלוג

יולי 25, 2016

ירושלים שלי ו.. קצת אהבת חינם

בזמן האחרון שמתי לב שכאשר שואלים אותי על ירושלים, אני עונה בביטחון רב תשובות כגון: "אני לא ממש אוהבת את העיר", "לא קשורה לירושלים", ואפילו…"אין לי בעיה לעזוב אותה" ועוד כהנה… כן כבר כמה שנים שהתשובות הללו הן לגמרי בלקסיקון שלי. כששמתי לב לעניין פתאום נפל לי אסימון שלא יתכן שכך אני חושבת על העיר ירושלים, אליה נשאו עיניהם ותפילותיהם דורות של יהודים שלא זכו להגיע אליה. לא יתכן שכך אני מדברת על העיר ירושלים, שגם הורי סביי וסבתותיי נשאו לבם ותפילתם אליה, ושדווקא הם במאמץ רב זכו לעלות ולהתיישב בה. לא יתכן שכך אני חשה כלפי העיר שבה נולדתי, שבה גדלתי, שבה נולדו לי ילדי, שבה גידלתי ילדי… לא יתכן שכך אני באמת מרגישה כלפי ירושלים שלי!

כשניסיתי לבחון ולהעמיק בדבר, הבנתי שאכן יש כאן כמה עניינים שאינם מושלמים בעיני. אם זו הבניה החדשה והמסיבית בעיר וסביבותיה, או סגנון הבניה שברובו אינו מספיק מסורתי ונאמן למקור (בלשון המעטה). ואולי אלו המגדלים, המיתרים, מסילת הרכבת הקלה, והפקקים, (כן הפקקים!) כל אלו לא מאפשרים לי לחוות את ירושלים האותנטית ומאירת הפנים. תוסיפו על כך את המחלוקות ואת חוסר הסובלנות שבין הציבורים השונים החיים בעיר ירושלים ותקבלו מתכון להצהרות כפי שמצאתי את עצמי מצהירה.

לכבוד תקופת בין המצרים (התקופה שבין צום שבעה עשר בתמוז ובין תשעה באב) בה אנו אבלים על חורבן הבית, ולא פחות על שנאת החינם שהובילה לחורבן, החלטתי לנסות להתחבר שוב לחלקים היפים של ירושלים. בימים שבהם אנו מצווים על אהבת חינם יותר מאשר בדרך כלל, יצאתי לחפש את אהבת החינם שלי לירושלים, לרחובותיה, לסמטאותיה, ולאנושיות והחמימות שבה. דבר ראשון הבנתי שעלי לנטוש את 4 גלגליי ולהפעיל מחדש את 2 רגליי… אין ספק, ירושלים שאני מהלכת ברחובותיה ובסמטאותיה, ולא עומדת בפקקיה ומחפשת בה חניה לשווא, היא בהחלט יפה יותר, רכה יותר, מאירת פנים יותר. משתפת אתכם באוצרות שגיליתי לאחר שהלכתי 4 אמות (ועוד קצת) בירושלים, והתאהבתי מחדש.

גיליתי מחדש את החלונות.

חלונות 3

חלונות4

 

גיליתי מחדש שערים וקשתות.

שער כחול

קשתות

 

גיליתי מחדש דלתות וכניסות.

שער סגול

שער תכלת ודגל

 

גיליתי מחדש שלטים כתובות, וגרפיטי ירושלמיים

שילוט

גרפיטי

שילוט_2

 

גיליתי מחדש את האבן הירושלמית.

BP8A3552

BP8A3520

 

גיליתי מחדש דמויות ירושלמיות

דמויות-1

דמויות-2

דמות-3

 

גיליתי מחדש שכונות ירושלמיות. ואפילו את הכביסה הירושלמית…

כביסה1

כביסה2

כביסה3

 

כשאוהבים מישהו או משהו, אזי החיסרון והכאב בחוסר השלמות גדל ללא ספק. עם תחושה זו חזרתי הביתה מהסיור הרגלי ברחובות העיר.

השבוע חל צום י"ז בתמוז בו אנו צמים על התחלת החורבן. ביום זה נפרצו חומותיה של ירושלים על ידי חילות האויב שנכנסו לתוכה. החיבור המחודש שלי לירושלים גרם לי להרגיש בצום לא רק את הרעב אלא גם את הכאב. אמנם הנבואה בספר זכריה "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים, וילדים וילדות משחקים ברחובותיה" מתגשמת לעינינו בגדול, וזו סיבה לשמוח ולהודות. מאידך עוד יש לנו הרבה לשפר ולתקן, הן בחומר והן ברוח, בכדי שנוכל להחזיר עטרה ליושנה.

עוד ישבו זקנים

 

אומר הנביא בספר ישעיהו: "שמחו את-ירושלים וגילו בה, כל-אוהביה; שישו איתה משוש, כל-המתאבלים עליה". כשאנו מסוגלים להתאבל על החסר אנו יכולים גם לשמוח שמחה אמתית על הבניה ועל ההתחדשות. כעת שאנו נכנסים לתקופה של בין המצרים, שלשה שבועות בהם אנו קצת מורידים פרופיל ונוהגים מנהגי אבלות, מאחלת לכולנו, שנוכל לשוב ולשמוח בבניין ובאהבת ירושלים.

חיבור של החופש הגדול עם תקופת שלשת השבועות הביא אותנו לצאת במבצע למשפחות (עד 6 נפשות) של "לילה שלישי חינם". מוזמנים לבקר ולהתארח בדירת הנופש הירושלמית שלנו שמחברת ישן וחדש, ולשלב סיורים ברחובותיה וסמטאותיה היפות של העיר. פרטים נוספים: כאן.

נופש בירושלים חומר ורוח

 

אהבתם את הפוסט? שתפו!

5 תגובות על “ירושלים שלי ו.. קצת אהבת חינם”

  1. מאת רותי איזבוצקי:

    פוסט מקסים.
    אין על ירושלים!! הייתי מחליפה איתך בשמחה.

    • מאת aviva:

      נו רותי. המיקום שלך כמעט נחשב ירושלים… קצת יותר גבוה, קצת יותר קר ורק כמה מנהרות מפרידות בינינו. מוזמנת באהבה.

  2. מאת יונית:

    עם הירושלים היפה שלך היתי מוכנה להתחתן

  3. מאת יונית:

    עם הירושלים שלך היתי מוכנה להתחתן

השארת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

הזן את קוד האימון:

Please type the characters of this captcha image in the input box